כנס קיץ תשפ״ו: ״כי ברבים היו עמדי״ (העתק)

ערך האחווה, השותפות והרעות בתקופת השואה

בעוד שהעמידה היהודית בשואה מתוארת לעיתים קרובות כעמידתו של היחיד – ילדים מנותקים מהוריהם, פליטים בודדים, לוחמים ומסתתרים ששרדו בכוחות עצמם – במקרים רבים דווקא הכוח של הקבוצה היה למשען ולעוגן. כנס הקיץ של המרכז ללימודי השואה לשנת תשפ"ה הוקדש לעיון מחודש בכוחה של הקבוצה בזמן החורבן: חבורות של תלמידי חכמים ורבנים, מחנכים ואנשי תרבות, נערות וצעירים – שעמדו יחד. עסקנו בתמיכה ההדדית בגטאות, בשותפות הרוחנית והפיזית במחנות, בהתארגנות הקבוצתית במחנות העקורים ובהתמודדות הקולקטיבית עם עול השיקום והזיכרון לאחר המלחמה.